פיברומיאלגיה - הגדרה
תסמונת פיברומיאלגיה (Fibromyalgia Syndrome) ובשמה העברי "דאבת השרירים" הינה מחלה המאופיינת בכאב כרוני על פני חלק נרחב של הגוף, כאבי שרירים (קישיון), עייפות, הפרעות שינה, חוסר ריכוז, נימול וכאבי ראש. פיברומיאלגיה מופיעה בעיקר אצל נשים, ופחות אצל גברים.
לתסמונת תיאורים כבר במאה ה-19, וגישות מסורתיות ראו בתסמונת ביטוי של מצוקה נפשית ללא כל יסוד פיזי. אולם בעשורים האחרונים היא זכתה להכרת הממסד הרפואי ולקריטריונים אבחנתיים ברורים.
מהם התסמינים של פיברומיאלגיה?
תסמיני הפיברומיאלגיה פורצים לעתים במפתיע, ובמקרים רבים לאחר טריגר כגון אירוע טראומה (למשל תאונת דרכים, נפילה או פגיעה באירוע טרור), ניתוח, זיהום, או במצבים המתאפיינים במתח נפשי מוגבר. כלל הסיבות העלולות לגרום להתפרצות עדיין אינן ידועות לנו. תסמיני פיברומיאלגיה כוללים:
כאב שרירים מפושט
הכאב הנלווה לפיברומיאלגיה מתואר לרוב ככאב כרוני שנשאר לפחות שלושה חודשים, ואשר מנוחה אינה עוזרת להקלתו. כדי שיוגדר ככאב מפושט, עליו להופיע בשני צדי הגוף ושיורגש מעל ומתחת למותניים.
לעיתים קרובות מדווח כי התסמינים מחמירים בשעות הלילה ובבוקר. עוצמת הכאב ומיקומו אינם אחידים – לעיתים יתרכז הכאב בפלג גוף אחד או ישתנה בעוצמתו על פני זמן.
הפרעות שינה ועייפות
הפרעות שינה הן מרכיב מרכזי של פיברומיאלגיה, הנגרמות כתוצאה מכאבים. מחד, בעלי התסמונת נוטים לריבוי שעות שינה בלילה; מאידך, הם סובלים מקשיי הירדמות ויקיצות מרובות (יותר מאנשים שאובחנו עם נדודי שינה).
מחקרים מצאו כי לפחות 90% מבעלי הפיברומיאלגיה סובלים מהפרעות במהלך השינה וכן מהפרעות שינה נלוות, לרבות דום נשימה בשינה ותסמונת הרגליים העצבניות (Restless Legs Syndrome). על אלו נוספת עייפות בשעות הבוקר ובמשך היום.
מחקר משנת 2016 מצא, כי פיברומיאלגיה מובילה לירידה במשך השינה ובמשך שלב שנת הגלים האיטיים – שלב השינה העמוק והמשקם ביותר.
לצד התסמינים לעיל, חלק מהמאובחנים יפתחו תסמינים נוספים שאינם מהווים חלק מהקריטריונים המפורשים לאבחון התסמונת:
הפרעות קוגניטיביות: כגון "ערפל פיברו" (Fibro Fog), מאופיין בקשיי ריכוז, זיכרון וקוגניציה, יחד עם קושי במיקוד תשומת הלב.
רגישות מוגברת לכאב: בתגובה למגע או לחץ על גבי העור.
כאבים והתכווצויות בבטן התחתונה: המזכירים את תסמונת המעי הרגיז, לרבות שלשול/עצירות לסירוגין ונפיחות בטנית.
כאבי ראש כרוניים: מספר מחקרים הצביעו על קשר בין פיברומיאלגיה לבין כאבי ראש כרוניים, ובעיקר כאבי ראש מתחיים-תעוקתיים (Tension Headaches) בדרגה קלה עד בינונית. אלו מאופיינים בלחץ סביב הראש משני צדדיו, והתחושה המתוארת היא כמו רצועה הדוקה ולוחצת.
תסמונת מפרק הלסת: תסמונת מפרק הלסת (TMJ) המאופיינת בכאבים סביב מפרק הלסת, נקשרה במספר מחקרים לפיברומיאלגיה ולהחמרה בתסמינים, אם כי ישנם מחקרים שלא אבחנו קשר זה.
דלקות מפרקים: מחלות ראומטיות הפוגעות במפרקים כגון דלקת מפרקים שגרונתית (RA),
זאבת ודלקת חוליות מקשחת (AS).
מצב רוח ירוד: פיברומיאלגיה קשורה בשכיחות גבוהה יותר של תנודות במצב הרוח, ובייחוד דיכאון וחרדה, ועל כך נרחיב בהמשך.
אבחון התסמונת
כאמור, אבחון פיברומיאלגיה מתחיל מדיווח של החולה על כאבים כרוניים מפושטים וכן תלונות על עייפות, בעיות קוגניטיביות, בעיות בשינה, כאבי ראש, הפרעות במצב הרוח וכדומה.
עם הכרת הממסד הרפואי בפיברומיאלגיה, הקריטריון לאבחנתה היה באמצעות בחינת רגישותן של 18 נקודות רגישות לכאב בגוף, ועוצמת הכאב בתגובה ללחץ עליהן. כאשר לפחות 11 נקודות הוגדרו רגישות, התסמונת נחשבה כקיימת.
עם זאת, ההנחיות העדכניות של איגוד הראומטולוגים האמריקאי (ACR) אינן מחייבות בדיקה רגישות הנקודות בגוף, והתסמונת מאובחנת במסגרת הערכה קלינית הכוללת גם תסמינים אחרים פרט לכאב, כמו הפרעות שינה. יצוין כי הדגש לאבחון הוא בהמצאות כאב מפושט ולא כאבים אזוריים בלבד.
על מנת לשלול המצאות גורמים אחרים, חולים ישלחו בד"כ לביצוע בדיקות נוספות, כגון בדיקת דם או שתן.
שכיחות התסמונת
שכיחות התסמונת גבוהה במיוחד אצל נשים, המהוות כ-80% מהחולים, ולכן קיבלה בתחילת הדרך את הכינוי "מחלת היאפים הנשית", כינוי אשר נזנח עם הזמן. פיברומיאלגיה פוגעת לפי הערכות ב-2.5% מהאוכלוסייה הכללית ובכ-4% מאוכלוסיית הנשים. נתונים משנת 2013 מצביעים על שיעור תחלואה של כ-2% מאובחנים – 2.8% מהנשים ו-1.1% מהגברים.
עם זאת, מחקר אחר משנת 2000 העלה כי 9.9% סובלים מכאבים כרוניים מפושטים שעשויים להעיד על פיברומיאלגיה, 14% מהנשים ו-3% מהגברים.
מחקרים נוספים זיהו שכיחות גבוהה של תסמיני פיברומיאלגיה בקרב קבוצות אוכלוסייה ספציפיות בישראל: מחקר שפורסם בשנת 2010 זיהה שיעור תחלואה של 23.81% בקרב ניצולי שואה, זאת בהשוואה ל-10.91% בקבוצת הביקורת.
מחקר אחר מאותה השנה, שהשווה נתונים משתי ערים בדרום הארץ, העלה כי שיעור הסובלים מכאב מפושט שעלול להצביע על פיברומיאלגיה גבוה יותר בעיר שדרות (11.1%) – שסבלה לאורך השנים האחרונות ממטחי טילים בלתי פוסקים מרצועת עזה – מאשר בעיר אופקים (8.3%), שנחשפה פחות לירי טילים ומוגדרת כעיר דומה מבחינה סוציואקונומית.
גורמי הסיכון
כאמור, נשים מהוות כ-80% מהמאובחנים עם פיברומיאלגיה, ובספרות הרפואית מצוין כי יתכן ולגורמים תרבותיים יש תפקיד בשכיחות הגבוהה יותר אצלן. נשים חוות כאב באופן שונה מגברים, וברוב התרבויות הלגיטימציה להביע כאב גבוהה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. גם מקרב אנשים שכבר אובחנו עם התסמונת – מחקרים מצביעים על כך שעוצמת התסמינים בפיברומיאלגיה משמעותית יותר בקרב נשים.
המנגנון המדויק שמחולל פיברומיאלגיה אינו ידוע לגמרי, אולם ההערכה כי גורמי הסיכון משלבים בין גנטיקה לסביבה.
מבחינה גנטית, תצפיות מעידות על שכיחות יותר גבוהה של פיברומיאלגיה במשפחות מסוימות, וישנן ראיות לשינויים גנטיים (וריאנטים) או מוטציות גנטיות שעשויות להיות קשורות לתסמונת.
מחקרים חדשים מרמזים על הסבר ביולוגי אפשרי לשכיחותה הגבוהה של פיברומיאלגיה בקרב נשים, ומצביעים על קשר בין שינויים הורמונאליים ואי יציבות הורמונאלית לבין התפתחות התסמונת.
מחקרים שונים קושרים בין אורח חיים לא בריא לבין התפתחות פיברומיאלגיה, כך שהטמעת אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית סדירה הוא הטיפול המשמעותי ביותר לשליטה בתסמינים של פיברומיאלגיה – אף יותר מתרופות.
אורח חיים בריא חשוב באופן כללי, אך לסובלים מפיברומיאלגיה הוא חשוב במיוחד, שכן עם החמרת התסמינים קטנה הסבירות שהמטופל יקפיד על פעילות גופנית, מה שעלול לגרום להחמרה נוספת במצבו של המטופל.
הקשר בין פיברומיאלגיה למצוקה נפשית
פיברומיאלגיה קשורה באופן הדוק למתח נפשי וטראומה. מחקרים רבים הראו כי טראומות גופניות ונפשיות הביאו להתפתחות התסמונת, בין היתר, אצל גברים שלקו בפוסט-טראומה לאחר פציעה שחוו בשירות הקרבי, כמו גם גם פגיעות עמוד שדרה צווארי עקב תאונת דרכים.
גם אם אינה נגרמת כתוצאה מחשיפה לטראומה ספציפית, היא מלווה לא פעם בדיכאון, חרדה, הפרעות פאניקה ותסמונת פוסט טראומטית – כפי שמצא מחקר ישראלי משנת 2007. מצבים אלה עשויים להוביל לשינויים בפעילות המוחית שנקשרו לפיברומיאלגיה, לרבות שינויים בהפרשת חומרים כימיים שגורמים להעצמת תחושות של כאב מפושט.
פסיכולוגים נוהגים לחלק את בני האדם לטיפוסים מסוגים שונים, וכל טיפוס מצוין באות אחרת.
מחקר משנת 2015 שנערך בהולנד, מצא כי אצל המאובחנים עם פיברומיאלגיה, שיעור המאופיינים עם אישיות מטיפוס D (אשר נוטים יותר לדאגה, חרדה, עגמומיות, פסימיסטיות ומצבי רוח ירודים, לרוב מבלי לחלוק את הרגשות האלה עם אחרים) היה גבוה יותר (56.5%) מאשר באוכלוסייה הכללית (20%).
טיפול חדשני בפיברומיאלגיה
כאשר מאובחנת פיברומיאלגיה, כדאי לטפל בה בהקדם כיוון שאצל אחוז קטן התסמונת עשויה להיעלם לחלוטין. אמנם אצל הרוב היא כרונית ומתמשכת אך ככל שהטיפול מוקדם, התועלת עשויה להיות גדולה יותר.
כיום אין תרופה או טיפול כלשהו שמאפשר לרפא פיברומיאלגיה, וכמו כן אין תרופה או טיפול שמאפשרים להקל על כל התסמינים במקביל, אלא טיפול משולב. כאמור, הטיפול החשוב ביותר, עוד לפני התרופות, הוא באמצעות אורח חיים בריא ושמירה על פעילות גופנית.
לצד זה, הטיפול הקונבנציונלי כולל תרופות המאפשרות לשלוט על התסמינים (כגון משככי כאבים, נוגדי דיכאון ותרופות נוגדות פרכוסים), הידרותרפיה, רפואה משלימה וקנאביס רפואי.
הכרת הנכות בפיברומיאלגיה בביטוח לאומי
הנכות של הלוקים בתסמונת נקבעת על ידי מומחה בתחום הריאומטולוגיה, ולעתים גם פנימאי. אם התסמונת התגלתה לאחר תאונת דרכים, הנפגע מגיש תביעה לבית המשפט ומבקש מומחה נפרד בתחומי הריאומטולוגיה, רפואה פנימית ואף מומחה בתחום הנפשי.
החל מ-01.03.2022 ניתן לקבוע נכות רפואית על סעיף פיברומיאלגיה או תסמונת התשישות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome) במסגרת בחינת הזכאות לקצבת נכות כללית. עד כה, לא היו קיימים בספר הליקויים פרטי ליקוי בתחומים אלה ואחוזי הנכות נקבעו ע"י הועדות הרפואיות באמצעות קביעת אחוזי נכות "מותאמים".
כיום הנכות מופיעה שם והיא נקבעת על פי סעיף סל כללי – סעיף 35 המתייחס למחלות העצמות והפרקים וקובע שיעורי נכות משתנים, אולם לא ייקבעו אחוזי נכות גם על פיברומיאלגיה או תסמונת התשישות הכרונית וגם על הבעיות שנלוות להן.
הבעיות הנלוות כוללות בין היתר: מעי רגיש, שלפוחית רגיזה, הפרעות בשינה, פגיעה בריכוז ובזיכרון, דיכאון, כאבי ראש, כאבי גוף מפושטים והפרעות במפרק הלסת.
אחוזי הנכות שעשויים להיקבע על ידי הוועדה הרפואית (ועדה רפואית לנכות כללית או ועדה רפואית לעררים) הם:
10% – אם קיימים סימנים קליניים שגורמים להפרעה קלה בתפקוד.
20% – אם קיימים סימנים קליניים בחומרה קלה ובנוסף קיימת הפרעה בינונית בתפקוד.
30% – אם קיימים סימנים קליניים בחומרה בינונית ובנוסף קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד.
40% – אם קיימים סימנים קליניים בחומרה קשה שמצריכים טיפול רפואי קבוע ובנוסף קיימת הפרעה קשה בתפקוד.
שיעור הנכות ייקבע על-פי אחוז הנכות הגבוה מבין הבעיות ששיעורן עולה על 40%. בנוסף לגובה אחוזי הנכות קובע רופא הוועדה אם הנכות זמנית או קבועה (לצמיתות).
כדי שתיקבע דרגת אי כושר (שהיא תנאי לזכאות לקצבת נכות), נדרשת נכות רפואית בשיעור של 60% לפחות, או 40% לפחות כאשר ישנם מספר ליקויים נפרדים ואחד מהם הוא בשיעור של 25% לפחות, או 50% לפחות לעקרת בית.
מי שנקבעו להם לפחות 20% נכות רפואית לצמיתות, זכאים לשיקום מקצועי וסיוע בלימודים. מי שנקבעו להם לפחות 90% נכות רפואית עשויים להיות זכאים לפטור ממס הכנסה עקב נכות רפואית.